top of page
pattern_lightGreen_v1_P1.png

בלוג

  • תמונת הסופר/תשיר שגב

המערכת שממנה הכל מתחיל

מערכת העיכול שלנו קובעת (כמעט) הכל. זה מתחיל באופן שבו אנחנו לועסים את האוכל שלנו, ונגמר בהשפעה של חיידקי המעיים שלנו על היבטים כמו מצבי רוח, התמודדות עם מחלות וכו'. מערכת שמתחילה בפה, ונגמרת שם למטה. סבוכה, מורכבת, וכל פרט ופרט בה חשוב מאין כמותו. בואו איתי למסע בו נכיר, בצורה ידידותית, את הדבר הזה שנקרא – מערכת העיכול.


אישה שמה את ידייה בצורת לב באזור מערכת העיכול

אז איפה הכל מתחיל? בעצם העיכול של האוכל מתחיל כבר בפה, שם יש תפקיד חשוב מאין כמותו לתהליך הלעיסה. לעיסה טובה, רגועה ונינוחה של האוכל תוביל לתהליך עיכול מסודר בו האוכל ייספג בצורה טובה בכל מדור שיגיע אליו.


אם אתם זוכרים, כשדיברנו על חלבונים, אמרנו שיש דבר כזה שנקרא אנזימים. אנזימים הם קבוצה מאוד גדולה של חלבונים, שתפקידם להוציא לפועל פעולה כלשהי. כאשר קבוצת אנזימי העיכול אחראית לפרק את האוכל שאנחנו אוכלים. בפה שלנו פועל אנזים שנקרא עמילאז, מפרק עמילן, שרשרת של גלוקוזים, סוכר. אם תשימו לחם לבן בפה ותחזיקו אותו מספיק זמן תראו שאתם מתחילים להרגיש טעם מתוק, כי העמילן הגדול מתחיל להתפרק ליחידות של גלוקוז. לכן אמרנו שכל כך חשוב לאכול קמח מלא, בו העמילן עטוף במעטפת סיבית, כך הוא פחות "נגיש" לעמילאז, ומתפרק לאט אלט.



איור של מערכת העיכול וחלקיה השונים


מהפה עברנו לושט, צינור שמחבר לקיבה, אמור לשמור שחגיגת מיצי העיכול החומציים שיש בקיבה לא תעלה, אצל חלקינו זה לא אטום כמו שצריך, כך שמיצי הקיבה החומציים עלולים לעלות מעלה, ולגרום לצרבת. הגענו לקיבה. הקיבה מפרקת את המזון בצורה פיזית, באמצעות שרירי הקיבה, ובצורה כימית, באמצעות מיצי הקיבה החומציים ואנזימי עיכול. בסוף הקיבה יש שסתום, שקובע מי עובר הלאה ומי נשאר. הוא נקרא שסתום פילורי. כמו מין סלקטור למעי הדק שיבוא אחריו. כאשר כל קבוצת מזונות: פחמימות, שומנים וחלבונים, יעברו סלקציה בזמן אחר. כמו שאתם כמובן יודעים, שומנים וחלבונים ישארו זמן ארוך יותר בקיבה לעומת פחמימות.


כאן אפשר לענות על השאלה של שתיית מים בארוחה. מומלץ או לא מומלץ? אז התשובה היא לא חד משמעית. שתיית מים מתונה בארוחה לא תגרום נזק לתהליך העיכול, המים יגיעו אל השסתום הפילורי והוא יעביר אותם מהר הלאה. אבל, אם נגזים, וננסה להשלים בארוחה את כל מה שלא שתינו כל היום, אנחנו עלולים למהול את אנזימי העיכול, ולסרבל את כל התהליך המתרחש בקיבה. לכן, ננסה לשמור על איזון, והקשבה לגוף.


מבחינת גודל הקיבה, כשהקיבה לא פעילה היא יכולה להצטמק לגודל של 55 מיליליטר, וכשהיא בשיא גודלה היא יכולה להגיע עד לנפח של ליטר וחצי. כשאנחנו ממלאים את הקיבה לשיא גודלה אנחנו בהכרח נפגע בתהליך העיכול. אם נאכל יותר ממה שמתאים לקיבה שלנו אנחנו נהיה צמאים יותר, כי הקיבה תסמן לנו שהיא צריכה יותר מים, כך נזרים חלק מהמזון, בלתי מעוכל, במורד הדרך.


העיסה החומצית מהקיבה מגיעה למעי הדק, שם היא מתערבבת עם עוד אנזימי עיכול כמובן, ועם נתרן ביקרבונט המופרש מהלבלב, שתפקידו לנטרל את החומציות של העיסה הזו. מופרשים גם מלחי מרה מהכבד שמסייעים בתהליך העיכול. במעי הדק מתרחשת רוב הספיגה של המזון. החלבונים מתפרקים לחומצות האמיניות, הפחמימות מתפרקות לחד סוכרים, והשומנים, אם נמצאים בצורה של טריגליצריד, מתפרקים לחומצות שומן וגליצרול.


התחנה האחרונה, אליה מגיע כל מה שלא נספג עד אותה נקודה, היא המעי הגס.


כאן המקום להסביר מהם סיבים תזונתיים. סיבים תזונתיים הם בעצם רב סוכרים (שרשראות של חד סוכרים), שמקורם בדופן התא הצמחי, שמערכת העיכול שלנו לא יודעת לפרק. ההבדל בין עמילן לבין סיב תזונתי הוא שעבור העמילן יש לנו אנזים מתאים (עמילאז) שמפרק אותו לחד סוכרים, ועבור הסיב התזונתי אין לנו את האנזים שיודע לפרק אותו לחד סוכרים.


למרות שלכאורה אנחנו לא יודעים לפרק את הסיבים, ולהשתמש בהם לצורכי אנרגיה, יש להם תפקיד מכריע בתהליך העיכול. התפקיד של הסיבים התזונתיים מתחיל כבר בקיבה, שם הנוכחות שלהם גורמת להאטה בהתרוקנות הקיבה בגלל שהם מעלים את הצמיגות של עיסת המזון. בעצם, כך האוכל נשאר בקיבה יותר זמן, ואנחנו מרגישים שובע מהר יותר, ולזמן ארוך יותר. במעי הדק אנחנו רואים את החסרון היחיד של הסיבים התזונתיים, שם הסיבים עלולים, אם כמותם מאוד גדולה, לגרום לספיגה מעט פחות טובה, בעיקר של מולקולות קטנות, כמו מינרלים למשל, בגלל שהם יוצרים רשת סביב רכיבי המזון ו"כולאים" אותם.


הסיבים לא עוברים עיכול, לא בקיבה ולא במעי הדק, כמו שאמרנו, לנו אין את האנזימים המתאימים לפרק אותם. ולכן הם מגיעים למעי הגס, לעבור פירוק ע"י חיידקי המעיים שלנו. המיקרוביום שלנו.



איור של חיידקי המעיים. מיקורביום.


אז מה זה בכלל מיקרוביום?

מיקרוביום אלו הם החיידקים שיש לנו במעיים. היום ממש מתייחסים לזה כאל איבר בפני עצמו. המיקרוביום מורכב מאלפי זנים של חיידקים, פטריות ווירוסים. לכל אחד מאיתנו יש מיקרוביום ייחודי לו.


מיקרוביום לא נמצא אך ורק במעי הגס, רובו המכריע כן. יש לנו גם מעט חיידקים בקיבה, אלו שמצליחים לשרוד את החומציות הגדולה שם. ובמעי הדק נוכל לראות גם מעט מיקרוביום. מיקרוביום יש לנו גם בפה, על העור, באיברי המין... אבל נדבר עכשיו על אוכלוסיית החיידקים שנמצאת אצלנו במעי הגס.


אז כמו שאמרנו, לכל אחד מאיתנו יש אוכלוסיית חיידקים שאופיינית לו, שאותה אנחנו מתחילים לארח משלב היותינו עובר ברחם. העובר ברחם, בניגוד למה שחשבו בעבר, לא גדל בסביבה סטרילית. האמא מעבירה אל העובר חיידקים מתוך המיקרוביום שלה. צורת הלידה היא משמעותית עבור התפתחות המיקרוביום אצל התינוק. אם נולדנו בניתוח קיסרי, או אם נולדנו בלידה טבעית, בה עברנו בתעלת הלידה שמלאה בחיידקים. שנת החיים הראשונה שלנו היא משמעותית מאוד, אם הזינו אותנו בחלב אם, או בתחליף חלב אם. חלב אם מכיל המון המון תרכובות שתפקידן להזין את חיידקי המעיים של התינוק. ובהמשך החיים שלנו, הסביבה שלנו מאוד משמעותית לעיצוב המיקרוביום: רמת הניקיון בבית, הימצאות חיות מחמד, האקלים של האזור שאנחנו גרים בו וכו'. הכל הכל משפיע. אבל היום אנחנו נדבר על איך אנחנו מטפחים את חיידקי המעיים שלנו באמצעות התזונה. מה התפקיד שלנו כמארח בתוך כל העסק הזה.


ונחזור לסיבים התזונתיים. הסיבים התזונתיים הם בעצם המזון של חיידקי המעיים שלנו. חיידקי המעיים יודעים לפרק אותם, והם משתמשים בתוצרי הפירוק למחייה שלהם, וגם לייצור חומרים עבורינו, כמו ויטמינים והורמונים שונים. (ישנם סיבים שחיידקי המעיים שלנו לא מעכלים, ולסיבים האלה תפקיד חשוב מפני שהם סופחים מים, מגדילים את נפח הצואה וכך מעודדים הפרשה מהירה.)


פירוק הסיבים ע"י חיידקי המעיים מייצר בין היתר חומצות שומן קצרות. וגם גזים... לחומצות השומן הקצרות תפקיד חשוב במערכות בגוף שלנו שאחראיות על ייצור כולסטרול, אחסון סוכרים וכו'.


נסביר בקצרה על עמילן עמיד, אם שמעתם על המושג הזה. פסטה קרה פחות משמינה – זה לא מיתוס. עמילן עמיד נוצר כאשר אנחנו מקררים מוצר מבושל שמכיל עמילן, למשל אורז בסושי, פסטה בסלט קר, סלט תפוחי אדמה מבושלים קר (כמו כן, עמילן עמיד מופיע באופן טבעי בדגנים מלאים, צמחים ואגוזים). אנחנו מגדירים עמילן עמיד כסיב תזונתי מפני שאנחנו לא יכולים לעכל אותו לבד, אלא חיידקי המעיים שלנו יעשו את זה.


אנחנו צריכים להזין את חיידקי המעיים שלנו, לטפח אותם, לתת להם סיבים תזונתיים, ולדאוג שהם יתרבו, ויגנו עלינו בתמורה. מיקרוביום מוצלח ומשגשג זה מיקרוביום שמונע התפתחות וחדירה של פתוגנים, תוך התחרות על חומרי המזון בסביבה. הוא משפיע על התגובות החיסוניות שלנו. וכמו שאמרנו קודם, מייצר עבורינו נוטריינטים חשובים, חומרים חשובים לתפקוד הגוף.


היום יש לנו בעצם שלוש גישות לטיפוח המיקרוביום. אחת - פרוביוטיקה, בעצם אכילה של החיידקים עצמם, או בצורת קפסולה או בצורת מוצרי "ביו" למיניהם. אלו מהם שישרדו את החומציות בקיבה ויצליחו להגיע למעי הגס יתרמו לגידול אוכלוסיית החיידקים שם. היום גישה זו מתחילה קצת להתערער מכיוון שלכל אחד מאיתנו אוכלוסיית חיידקים שונה, וזה בעייתי לתת קפסולה אחת של חיידקים טובים לכולם, עבור חלקינו זה יכול להיות טוב ועבור חלקינו זה יכול דווקא להזיק, כי זה לא תואם את האוכלוסייה הטבעית שלנו. הגישה השניה היא פרה-ביוטיקה, בגישה זו אנחנו מזינים את חיידקי המעיים שלנו באמצעות התזונה שלנו, בעצם מעודדים את הגדילה של החיידקים שגדלים אצלינו בצורה טבעית, בעזרת סיבים תזונתיים כמו שאמרנו. והגישה השלישית שהיא גישה טיפולית קיצונית ומוצלחת שזו השתלת צואה. באנשים עם בעיות קשות במעי הגס, ניתן להשתיל בהם צואה של אדם בריא, עם מיקרוביום מאוזן, וזה הוכח כמרפא, בצורה מדהימה.


ועכשיו בצעד אמיץ אנחנו נדבר על מה שכולנו לרוב מתביישים לדבר עליו. וזה השלב האחרון במערכת העיכול, הצואה. בגלל שאנחנו לא אוהבים לדבר על זה זה מקשה מאוד על אבחון של בעיות. הרבה אנשים מסתובבים בינינו עם בעיות של שלשולים או עצירויות קשות, ומפחדים לטפל בזה רק בגלל הבושה. אני חושבת שאולי לא כדאי שנדבר על זה סביב שולחן ארוחת הערב, אבל כן כדאי לנו להתחיל לדבר על הדבר הזה בחוג המשפחתי המצומצם, עם הילדים, עם בן הזוג, באמת לשתף כשיש בעיה. זה טבעי, כולם עושים את זה.


ואם כבר פתחנו את הנושא, אז בואו נדבר על הדרך שבה אנחנו עושים את זה. הידעתם שישיבה בשירותים ב90 מעלות היא הדרך הגרועה ביותר לעשות קקי? כן כן. המנח הזה מקשה על הגוף שלנו ועל המעיים שלנו, לדחוף את הצואה החוצה. אם נתבונן בילד שעושה קקי בטיטול, כמעט תמיד נראה אותו כורע, כי ככה זה צריך להיות. כך גם אנחנו צריכים לנהוג, וכך נהגו בני אדם לאורך ההיסטוריה. הדרך הכי פשוטה ונעימה לעשות את זה היא הנחת שרפרף קטן סביב האסלה או לפני האסלה והעלאת הרגליים עליו. יש חברות שמייצרות שרפרפים ייעודיים לנושא, שמונחים סביב האסלה, וכך תופסים פחות מקום.


לסיכום נאמר שלמערכת העיכול שלנו יש השפעה דרמטית על מה שאנחנו, על מי שאנחנו, על התנהגות, מצבי רוח, תפקוד מוחי ופיזי, יש לה השפעה על כל היבט בחיים שלנו. והיא מושפעת גם מהכל. ואם נרצה בטובתה של מערכת העיכול שלנו אנחנו נראה מיד את השינוי. טובתה של מערכת העיכול זה לאכול לאט, לאכול מעט, לאכול אוכל מזין, לטפח את חיידקי המעיים שלנו, ולדאוג לרווחתם.





שיר שגב,

מהנדסת מזון וביוטכנולוגיה, בעלת תואר שני בביוטכנולוגיה.

4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
bottom of page